אני פסיכה וארוס

By שפירא, בת-שבע

Book Id: WPLBN0100303727
Format Type: PDF eBook:
File Size: 0.1 MB
Reproduction Date: 7/27/2015

Title:	אני פסיכה וארוס
Author:	שפירא, בת-שבע
Volume:
Language:	Hebrew
Subject:	Fiction, Drama and Literature, Poetic stream of consciousness
Collections:	Authors Community, Literature
Historic Publication Date:	2015
Publisher:	Oryan

Member Page:	Bat-Sheva Shapira
Citation APA MLA Chicago שפירא, B. ב. (2015). אני פסיכה וארוס. Retrieved from http://www.gutenberg.cc/

Description
אורי ת טרופין: הנפש המתאוו ה לדָבָר והאהבה למילה : על אני פסיכה וארוס מאת : בת -שב ע שפירא בת-שבע שפירא כותבת "אני פסיכה וארוס". הטקסט שלה נטול סימני פיסוק ופתוח לדו-משמעות ולרב-משמעויות שהן לעתים סותרות, וכך גם הכותרת, המכילה רב-משמעיות זו בזעיר אנפין. כיצד יתכן שאני היא פסיכה וגם ארוס? הרי מדובר בשניים שלעולם לא יהיו לאחד – "כשני מקבילים כי רק כך היינו מסוגלים להמריא לגבהים או לצלול אל מעמקי אפלת-השאול בלא להתקרב כי רק כך יכולנו להתמשך זה לצד זה במרחק-קבוע לא נוגעים לא ננגעים ]אולי רק בנצח[", כלומר רק כך, בהיותם נבדלים לעד, ייתכנו הנפש )פסיכה( והאהבה )אמור או ארוס ( . אבל שפירא, בטקסט שהוא הגותי, לירי ואינטרטקסטואלי גם יחד, לא מוותרת על הזיקה למיתוס אמור ופסיכה המופיע במטמורפוזו ת של אפוליאוס, ולא על פרשנותו היונגיאנית של אריך נוימן למיתוס. כך ניתן לקרוא את שם הספר "אני, פסיכה וארוס" ולמצוא בטקסט את שלוש הדמויות הנפרדות הללו ודמות אניגמאטית משמ עותית נוספת – העיר, שהיא פרוצה ואסורה כאחת ומחולקת לעיר תחתיות ולעיר עילית, ועוד דמויות המהדהדות בחלקן את המיתוס: האב שעקד את בתו לצוק, האם המתה-חיה \ החיה-מתה, שהיא ספק האם הגדולה אפרודיטה, ספק אמה הפרטית של המחברת, הסבתא, הבת-התינוקת, פרי האהבה העיוורת הלילית של פסיכה וארוס, ועוד דמויות מיתיות כגון איקרוס המתאחד עם ארוס בצלילתו מטה-במות ו . "אני" – היא המחברת ש"חשה צורך לדייק במילותיה כך שהן תשקפנה את המציאות ככל האפשר – אף שהיא יודעת שמן הנמנע הוא." המחברת נמצאת לכאורה מחוץ לסיפור, ומבקשת להתמיר את הבליל הכאוטי של האירועים וההוויות למלים, אבל המלים הנוסקות מעלה אינן יכולות להוויה הפרה-לשונית, לכאוס ולרסיסיו, לתוהו ולאופל )הארוטי( הבולע כל. ובכל זאת, לכתוב את התוהו, לדובב את הכאוס ולתמלל או למולל את ההוויה, הם תמות שסביבן סובב טקסט זה. למולל את ההוויה – משום שהצורה, כפי שמעיד המוטו לספר, לא עוד אוכפת עצמה על החומר ומצרינה אותו, אלא משתנה בעצמה. כך גם "המציאות" אינה אלא "סיפור שהוא אמיתי וגם לא -אמיתי – מעשייה בדויה שנזרעו בה פה ושם פירורי-ממשות כדי לתת בה סימנים". הכל עובר מטמורפוזות בטקסט זה, במין הדהוד לסיפו ר אמור ופסיכה המיתולוגי שמופיע במטמורפוזו ת לאפוליאוס . "אני" זה הוא המחברת, אך הוא גם פסיכה, הנפש המעונה והלא מודע, משום שכך או כך הכותבת "אינה אותה-האחת ]לא כל הזמן[ וגם לא אחת ויחידה". במובן זה, "אני פסיכה, וארוס" הוא ארוסה האסור, הנבדל

Summary
הספר אני פסיכה וארוס, בדומה לקודמו מסעות אורידיקה, מבוסס על סיפור-גרעין מיתולוגי: סיפור של זוגיות – הפעם אלה פסיכה וארוס: ארוס בן-אלים (בדומה לאורפאוס, המוסיקאי בן-האלים) ופסיכה בת-אדם, כלומר, מועדת למות (גם זאת בדומה לאורידיקה, בת-זוגו של אורפאוס). עוד מוטיב משותף בין שני הספרים הוא המבט: המבט ביניהם, מבט שנושא עונש מוות, אבל גם 'מאיר', מבהיר – 'פוקח עיניים'. הפעם – שלא כמו בסיפור אורפאוס ואורידיקה – המבט (האסור) הוא מבטה של פסיכה, שאמנם מבהיר, מאיר את המציאות שבה היא חיה, אבל הוא כרוך בעונש כבד – פסיכה נידונה לעבור ייסורים ומכשולים בדרכה אל האור. גם אני פסיכה וארוס, בדומה למסעות אורידיקה, אינו מביא סיפור רצוף, או עלילה מתפתחת. זו תזכורת בלבד, מעין משל, לסיפור המיתולוגי.

Excerpt
פרולוג פסיכה פעם הוביל אותי אבי אל סלע-העקידה כפת אותי אליו והשאיר-אותי שם והלך בלי מילה בלי להעיף מבט-לאחור וכפיתה זו הותירה בי את חותמה הבלתי-מתכלה – ותם קשיות-הסלע / תהום הריק-הטובעני הקר המבט המנוכר משם נחטפתי בסערה והובאתי ונכבלתי אל מחוזותיו של מי שהיה אהובי -האפל ואהוב זה וחשכתו הטביעו בי את חותמם -שלהם ומאז מרוב טביעות והטבעות ומניעות והימנעויות וחבלות וניסיונות -השתחררות וקימות ונפילות נחרץ גופי צלקות-צלקות שהייתי ממשיכה וחורצת וחורטת בהן שוב ושוב וכובלת את עצמי ומסתבכת ומתירה ושבה ונקשרת ומנסה להיחלץ – לריק